חול המועד סוכות ....טיולים ....הקונוטציה הראשונה היא המוני בית ישראל בדרכים, בפארקים ובאתרים השונים.
אין דבר שאני לא סובלת אותו יותר מאשר דוחק ורעש ....שונאת פקקים, שונאת עומס ...זו אחת הסיבות לעובדה שבחגים אנחנו ממעטים לטייל.
אז תסבירו לי בבקשה מה גרם לי לצאת בבוקרו של יום חול מועדי אחד לירושלים?
יצאנו בהרכב משפחתי חסר ....ההחלטה נפלה על יעד קרוב ושילוב של מסלול הליכה רגלי (כן, כן, קראתם נכון
) .
) .
יום שני, מזג אוויר סגרירי ליוה אותנו בדרכנו העולה אל עיר הבירה ...קריר, טיפות גשם התדפקו להן על חלון המכונית אבל שמעו לבקשתינו ופסקו כעבור דקות מספר.
שמנו פעמינו למתחם התחנה הראשונה והתפללנו שלא כל עם ישראל יהיה שם ....וואלה, תפילותינו נענו ....המתחם ריק יחסית ...
זוהי למעשה תחנת הרכבת התורכית שזכתה לשיפוץ והפכה למתחם תוסס.
פתחנו את הבוקר בישיבה באחד מבתי הקפה הפזורים לאורכה של התחנה (קפה לנדוור אם תתעקשו לדעת). רוח קרירה עד מאוד ליוותה אותנו עד שהשמש החליטה לגרשה.
במתחם חנויות ודוכנים חביבים אך לא התעכבנו עליהם זמן רב.
שמנו פעמינו אל תחילת מסלול ההליכה של מה שנקרא פארק המסילה - זהו הפארק הצר ביותר בארץ שרוחבו נע בין 7 - 15 מטר והוא כולל שבילי הליכה רגלית ושבילי אופניים.
הליכה איטית בשביל מביאה אותנו עד רחוב פייר קניג ומשם ימינה לעמק רפאים ....התפעלנו מהרחוב שבו בתי קפה ומסעדות רבות. המסלול הינו בסביבות 3.2 ק"מ
לא מדוייק (כי שכחתי מהאפליקציה .....
).
).
את ארוחת הצהריים שלנו אכלנו במסעדת פוקצ'ה בר הלא כשרה (ישנו סניף כשר ברחוב עמק רפאים) ברחוב רבי עקיבא 4 - מנות ענקיות שנלקחו מהן שאריות הביתה.
המשך הביקור היה במדרחוב יפו, אשר לבש חג והאיזור כולו הרגיש לנו חו"ל ....אולי כי היו סביבנו המוני תיירים והשפה השלטת היתה אנגלית (וגם קצת צרפתית וגרמנית) .
.
סובבנו, הסתובבנו ,צילמנו, הצטלמנו ואפילו מצאנו "שוקו קבב" - קרפ ובתוכו שוקולד ועוד מטעמים ....הצעירות "לוקלוקו" והמבוגרים הסתפקו בביסון .....(הקלוריות, אח, הקלוריות).
סיומו של היום בשעות אחר הצהריים בפקק המסורתי של כביש 1 והפעם עקב אוטובוס תקוע ....מה שמזכיר לי להזכיר לעצמי ולנהג ש....לחזור הביתה רק דרך 443 ....כל פעם אותה טעות שגוררת נסיעה של שעה + לדרך של 20 -30 דקות 
.
. 
